טיפול רגשי משולב אימון (טיפול-אימוני) לבני נוער ומתבגרים

כעובדת סוציאלית בסקטור הציבורי בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי רכשתי ניסיון של מעל עשר שנים בטיפול במתבגרים עם מגוון רחב של מאפיינים (דימוי עצמי נמוך/ביטחון עצמי נמוך, קשיים חברתיים, ילדים להורים גרושים, קשיים בניהול יחסים, קשיים בניהול רגשות, מצבי רוח משתנים, הפרעת קשב וריכוז, משבר עלייה, גיבוש זהות מינית, דיכאון, פגיעות עצמיות, פגיעות מיניות, יחסים מורכבים עם דמויות משמעותיות ועוד). אני מאמינה שטיפול מוצלח מתחיל בקסם הקשר. לרב כבר בפגישה הראשונה אני מצליחה לייצר חיבור שיתעמק לקשר טיפולי משמעותי. שיח אותנטי בגובה עיניים, תוך איתור החוזקות של המתבגר מהווה קרקע בטוחה להתבוננות על המצב הקיים ובהירות לגבי מה צריך לשנות. מכאן קל להגדיר יעדים ומטרות. בהיותי מאמנת אישית אדלריאנית, אני משלבת כלים אימוניים, תוך עידוד וחיזוק הביטחון העצמי, והם הווים זרז להשגת המטרות. במקביל לתהליך הטיפולי-אימוני עם המתבגר.ת, אני מלווה את ההורים בהדרכה בתדירות לפי הצורך. זאת מתוך ראיה מערכתית ואמונה שאין הפרט קיים בלי ההקשר המשפחתי/חברתי ושמערכת זו משפיעה ומושפעת מיחסי הגומלין בין הפרטים.

את התפיסה שלי גיבשתי מהלימודים ומהניסיון המקצועי שלי, אך היא עוצבה גם מניסיון אישי לאורך השנים שעזר לי להבין על מה חשוב לי לשים דגש בשיחות:

א- לשאול את השאלות הנכונות! הקושי המוצהר אינו בהכרח הקושי היחיד או העיקרי אפילו, שאיתו מתמודד.ת המתבגר.ת. נדמה לנו כהורים שאנחנו יודעים מה קורה לילדנו, אבל לא תמיד ניתן להגיע לערוץ התקשורת המיוחל איתם… אותה הקירבה שאנחנו רואים בסרטים, שומעים שקיימת אצל השכנה….

ב- אני צריכה להיות יותר מרק נוכחת! לפעמים בשיחות חווים רגשות בעוצמות מתפרצות (כעס, כאב, ייאוש). בגיל ההתבגרות גם הצפה רגשית אינה תחושה זרה. השיחות הן אכן מקום חשוב לפרוק בו, אבל זו לא יכולה להיות המטרה הבלעדית. המצב לא יכול להישאר בעוצמות גבוהות כאלה לאורך זמן מבלי שיקרה משהו אקטיבי בתהליך. חייבת להיות אג'נדה להעמיק בשאלות, בהקשבה ובהנעה לתנועה.